הופעות המחצית הכי גדולות בסופרבול

האדם שידע לעשות הכל טוב מכולם – לנגן על כל כלי ובכל סגנון אפשרי, לרקוד, להיות סקסי מאדר פאקר ונער נצחי – אחראי להופעת הסופרבול שיש קונצנזוס כי הייתה הגדולה מכולן. תיראו מופתעים. זה קרה בגמר של 2007, תחת גשם סוחף (המארגנים תהו אם פרינס יוכל להופיע כך, הוא השיב: "תגרמו לגשם לרדת חזק יותר"), כשהמנוח עלה לבמה שעוצבה עפ"י הסמל שלו, הוא פצח אל מול עשרות אלפים בקהל ועשרות מיליונים בבתים בסדרת קאברים לא צפויה ומשויפת להדהים להנדריקס וקווין. באמצע: "Let's Go Crazy", בפינאלה: "Purple Rain", איך לא.

הצ'ילבה של פרינס מהאייטיז עלה לפריצת המחצית המסורתית בסופרבול של 1993, להופעה שמדברים עליה כזו שסימלה את תחילת עידן המופעים הגרנדיוזיים (יש יאמרו מוגזמים בטירוף) בגמרי הפוטבול. פירוטכניקה, שמאלץ, סימבוליקה מגלומנית וליפסינק חסר בושה – במופע מיוזיקל מתומצת שהותיר את אמריקה המומה. מהגרוב העצום של "בילי ג'ין" ועד לקיטש של "אנחנו העולם / רפאו את העולם", מייקל ג'קסון היה אז בפיק המוזהב, לפני הנחיתה ההו-כה-קשה. ההופעה הזו שלו נחשבת עד היום לנקודת ציון בביוגרפיה של עוד אגדה שלמרבה הצער כבר לא עמנו.

ביונסה המלכה הרגה את הקהל בניו אורלינס, ואת ה-NFL בכלל, בסופרדום של ניו אורלינס בפברואר 2013. זו הייתה תצוגת תכלית של בעלת הבית הנוכחית של הפופ השחור. היא לקחה את הבמה בסערה בלי שבויים, במה שהייתה ככל הנראה ההופעה המוצלחת ביותר שידע הסופרבול בעשור האחרון. ביונסה פצחה עם "Love On Top" את סדרת הלהיטים האפקטיביים שלה, לפני שהעלתה את הבנות מלהקת האם דסטניז צ'יילד ל"בוטילישס" ו"סינגל ליידיז". שלוש שנים מאוחר יותר היא עוד תחזור לסופרבול לאקט משותף עם קולדפליי וברונו מארס.

חייבים לתת ייצוג גם לאמריקנה ולרוק בטופ 5 של מופעי הסופרבול, כי היו כמובן לא מעט מהם, והשריון המגדרי ילך לבוס. ב-2009 הוא הגיע עם האי.סטריט בנד שלו לשואו המחצית. מטבע הדברים מדובר היה פחות בספקטקל עתידני עתיר רקדניות, כן? פה זו אמריקה השורשית הלבנה-דמוקרטית, בג'ינס. לברוס ספרינגסטין הייתה בעיה: ההופעות שלו אורכות לרוב שלוש וארבע שעות. חוקי הפורמט בסופרבול הם של 12 דקות. מה עושים? דוחסים. וואו, איזה מקבץ קלאסיקות הוא הרביץ כאן, ופשוט העיף את הגג בטמפה. גלורי דייז.

מפלצת האצטדיונים הבלתי ניתנת לעצירה של בונו (גם השנה, וגם בשנה שעברה – המופע הרווחי בעולם כולו) נחתה בסופרבול של 2002. את הבמה הנחשקת של הספורט האמריקאי איישו בהצלחה יתרה בשנים האחרונות גם הרולינג סטונס, ליידי גאגא, טום פטי, בלאק אייד פיז, מדונה ומקרטני, אבל נותיר אותם מתדפקים על דלתות החמישייה הראשונה; כי U2 הוכיחו פה למה הם מתבצרים בסטטוס הלייב יוצא הדופן שלהם. כשזה עובד להם – זה פשוט עובד.