
שערים גדולים שנכבשו נגד האקסית ולא נחגגו

נפתח בווידוי – מדובר בטרנד מאוס, טרחני, כזה שמוציא את העוקץ מרגע השיא של משחק הכדורגל. הרי מי מאתנו לא חלם לקרוע את הרשת, לרוץ לקהל תוך כדי שאגת שמחה בזמן שעשרה חברים לקבוצה רצים באושר לחגוג את השער ולא פחות חשוב – את פרמיית הניצחון שעושה את צעדיה לכיוון העובר ושב. לא נותר לנו אלא לחזור לכמה מהשערים הגדולים של שחקנים גדולים, שבחרו לחלוק כבוד ליריבה בה שיחקו בעבר ולא לחגוג שערים מדהימים, מכריעים וחשובים מאין כמוהם.
- 1
גבריאל באטיסטוטה מול פיורנטינה
קשה לנו להאמין שיש חובב כדורגל שגדל על שנות ה-90 ולא חש ולו סימפטיה קלה למכונת השערים הלא שפויה העונה לשם גבריאל באטיסטוטה. הוא היה אחד השחקנים הבודדים ששיחקו בשתי הקבוצות הגדולות של בואנוס איירס – בוקה ג'וניורס וריבר פלייט, אבל את המוניטין שלו הרוויח "באטיגול" ב-9 עונות מופלאות בפיורנטינה, שם כבש 168 שערים ב-269 הופעות. בקיץ 2000 עבר תמורת 35 מיליון דולר לרומא וכבר בעונתו הראשונה בבירה, סייע לזאבים לזכות באליפות אחרי בצורת בת 17 שנים. כשהגיעה האקסית המיתולוגית לאולימפיקו באותה עונה, שיחרר באטיסטוטה את הוולה הטיפוסי הזה והתקשה לעצור את הדמעות. במקרה שלו אנחנו סולחים על אי-החגיגה. שער ורגע לפנתיאון.
- 2
רונאלדו מול מנצ'סטר יונייטד
בקדנציה המפוארת שעשה כריסטיאנו רונאלדו בריאל מדריד, הוא שדרג את יכולתו לכדי שלמות. יחד עם זאת, כל זה אולי לא היה קורה אלמלא הבשילו ניצני הגאונות של הפורטוגלי במהלך 6 עונות באולד טראפורד תחת סר אלכס פרגוסון. זו הייתה שאלה של זמן עד שיפגוש את השדים האדומים בליגת האלופות, ומפגש ענקיות כזה אכן אירע בשמינית גמר הצ'מפיונס של עונת 2012/13. במשחק הראשון בברנבאו השווה רונאלדו בנגיחה אופיינית ל-1:1 ובחר שלא לחגוג. הגומלין באצטדיון בו עלה לגדולה כבר היה מרגש הרבה יותר. שער עצמי של ראמוס העלה את יונייטד ליתרון, לוקה מודריץ' השווה, ו-3 דקות לאחר מכן מצאה מסירת רוחב נפלאה של גונזאלו היגוואין את כריסטיאנו, שמזווית קשה השחיל את השער השני שלמעשה גם הכריע את המפגש הכפול. ללא ספק רגע שכל שחקן חולם עליו, אבל כריסטיאנו הרגיש כל כך לא נעים, שהוא הרים את שתי ידיו באוויר ולבש ארשת פנים של מי שהרגע קיבל צו מילואים לחודש בשבטה. הנפת הידיים הזו הפכה להיות הסמל לכל אותם עשרות מקרים בהם שחקנים התבאסו לחגוג מול האקסיות. לנו לא נותר אלא לבלוע את הגלולה הזו ולחגוג בשקט בסלון.
- 3
מריו גצה מול בורוסיה דורטמונד
אם יש עובדה שאין להתווכח איתה בגרמניה היא שמי שלא נמנה על אוהדי באיירן מינכן, לרוב גם ממש מתעב אותה. המועדון המעוטר ביותר במדינה הוא גם העשיר ביותר, וחבילת הביצה והתרנגולת הזו מניעה אותה משנה לשנה וגורמת לה לרכוש כל יהלום נוצץ שמעז לפרוח בקבוצה אחרת. מריו גצה היה יהלום כזה ובקיץ 2013 עזב את הבית החם של בורוסיה דורטמונד לטובת הכסף הגדול בבוואריה. רצה הגורל ובמשחקו הראשון במדים האדומים בזיגנל אידונה פארק הצהוב והעוין, בטח ובטח כלפיו, כבש גצה בדקה ה-66 שער בפאלש נהדר שקבע 1:0 לבאיירן. גצה הרים ידיו לאות כבוד, בעוד ששאר החברים באדום שמחו גם שמחו. בסיום זה כבר היה 3:0 מוחץ לאלופה. חצי שנה מאוחר יותר יביא גצה את הגביע העולמי לגרמניה ומאותו רגע תחול ירידה ביכולתו עד עצם היום הזה.
- 4
אלברו מוראטה מול ריאל מדריד
החלוץ המוכשר שגדל בלבן של מדריד עבר בקיץ 2014 ליובנטוס שכבר ביססה את שליטתה באיטליה וניסתה לחזור גם לטופ באירופה. שלב חצי הגמר של ליגת האלופות הוליד מפגש ענקיות בין יובנטוס לריאל, ולא חלפו 8 דקות בטרם התפוצץ האליאנץ בטורינו משער קליל שכבש מוראטה משני מטרים, שער אותו ציין באיפוק מרגיז. המשחק הסתיים ב-1:2 לגברת הזקנה והכל היה מוכן לגומלין במדריד. כריסטיאנו רונאלדו כבש בדקה ה-23 בפנדל את ה-0:1 שהיה מספיק לריאל כדי להעפיל לגמר, אך בדקה ה-57 נגיחה של פול פוגבה בתוך הרחבה הגיעה למוראטה שעצר על החזה ושיחרר שמאלית חדה לרשת של איקר קסיאס. זה היה שער שבסיכומו של דבר העלה את האיטלקים לגמר ראשון אחרי 12 שנה, לא סיבה מספיק טובה לחגוג בטירוף על הדשא? לא, לא, לא אמר מוראטה שציין את השער בפנים חצי קפואות – חצי מתנצלות וקינח בהצטלבות. שיהיה בריא.
- 5
מוחמד סלאח מול רומא
על אף שהפך בשנים האחרונות לאחד הסקוררים הקטלניים בתבל, מוחמד סלאח תמיד נראה מאופק יחסית אחרי כיבוש שערים, לא רוצה לשמוח, אולי חושב על מהומות בכיכר תחריר, לכו תדעו. עונת 2017/18 הייתה מהגדולות שלו בקריירה עד היום, והתחנה השנייה שלו באנגליה – ליברפול, חזרה למעמד חצי גמר ליגת האלופות אחרי 11 שנים. היריבה מהצד השני הייתה רומא, אופציה נוחה באופן יחסי לשלב הזה ותחנה שנייה באיטליה למשך שנתיים עבור סלאח. בדקה ה-35 סובב המצרי כדור נפלא ברגל שמאל לחיבורים, שער ששמור לגדולים באמת. הוא מצדו בחר להניף את ידיו ולא לחגוג חלילה על חשבון הרומאים, להם נתן בסה"כ שנתיים מחייו, אך נהג כאילו ינק לצד רמוס ורומולוס מהזאבה המפורסמת. עשר דקות מאוחר יותר סיים סלאח מתפרצת בצ'יפ אלגנטי שקבע 0:2, בדרך ל-2:5 גדול בסיום. האם חגג סלאח את הצמד? מה פתאום, לא יעלה על הדעת. דווקא את הבישול לסאדיו מאנה מאוחר יותר חגג סלאח באמצעות הנפת שתי ידיים בשמחה לשם שינוי ואף הוסיף חיבוק. שמישהו יעצור אותו.